בנק מזרחי-טפחות בע"מ ואח' נ' הרן ואח'

החלטה

1.הועברה לטיפולי במסגרת תפקידי כרשמת "בקשה לחתימה על פסיקתא".

2.עסקינן בפסק דין מיום 8/7/13 אשר ניתן ע"י סג"נ כב' השופטת ד"ר פלפל ובמסגרתו לא נכתב מה הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובע, אלא נקבע בסוף פסק הדין, כי הצדדים (התובע והנתבעת) אחראים הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח חלוקת אחריות בחוזים, בגובה של 50% כל אחד ביצירת החוב ונכתב: "במילים אחרות – על הנתבעת לשלם לתובעת 50% מסה"כ החוב המופיע בחשבון נכון ליום הגשת התביעה. ברור שאם שולמו בינתיים סכומים ע"ח זה, יש להביא זאת בחשבון לעניין התוצאה הנכונה".

כלומר, בפסק הדין נקבע עקרון לחלוקת החוב שנוצר בחשבון הבנק מבלי לנקוב במספרים.

3.בפתח פסק הדין נכתב, כי התביעה הוגשה על ידי הבנק על סך 19,647,732 ₪ וכי לאחר תיקון התביעה הועמדה התביעה על סך 12,376,791 ₪ בחשבון 121128.

4.התובע – הבנק מבקש לחתום על פסיקתא ולפיה על הנתבעת לשלם לבנק מחצית מסך 12,376,791 ₪ נכון ליום 20/12/10 (מועד שבו הועמד סכום התביעה על סכום המתוקן).

כלומר – הנתבעת חייבת סך 6,188,395.5 ₪ נכון ליום 20/12/10.

כמו כן במסגרת הבקשה התבקש בימ"ש לתקן תיקון טעות מכוח סעיף 81 א' לחוק בתי המשפט ולקבוע, כי יש לחייב את הנתבעת בהפרשי ריבית מירבית כנהוג אצל התובע.

5.יובהר, כי ביום 23/7/13 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה למתן הבהרה לפסק הדין וכב' השופטת ד"ר פלפל בהחלטה מיום 23/7/13 קבעה:

"לא ביקשתי תגובה.

הגב' אורלי הרן צריכה לשלם מחצית מכל חוב שיש לה לבנק; אם גובה החוב הוא כ- 20 מליון ₪, עליה לשלם 10 מיליון ₪. אם שולמו כספים ע"ח במהלך התקופה, יש לקחת זאת בחשבון ברוח זאת...".

6.בהחלטתי מיום 17/7/13 ביקשתי לקבל תגובה ותשובה על פי התקנות וכן להתייחס בין היתר לשאלת סמכותי לדון בבקשה.

ב"כ הנתבעת מבקש לדחות את הבקשה לחתימה על הפסיקתא כפי שהתבקש וטוען, כי מעולם לא הוגש כתב תביעה מתוקן בפועל.

על פי פסק הדין, ברור ששני הצדדים אחראים באופן שווה לחוב.

כיוון שסכום התביעה עמד ביום הגשת התביעה על סך 19,647,732 ₪, הרי שכל אחד חייב נומינלית סך של 9,823,866 ₪ והבנק גבה מהנתבעת כספים בסכום המצטבר כדי למעלה מ- 50% מהחוב בסמוך לאחר הגשת התביעה ולפיכך, לא רק שהנתבעת לא צריכה לשלם לבנק כספים אלא הבנק צריך להחזיר לה כספים ששילמה ביתר.

ב"כ הנתבעת ציין, כי ככל שאני סבורה כי חלקו האופרטיבי של פסק הדין אינו בהיר דיו, הרי שאין לי את הסמכות להכריע בבקשה זו.

הרי אין מדובר בפסיקתא אשר מתמצתת את האמור בפסק הדין אלא מבוקש למעשה להבהיר את פסק הדין או לפרש נקודה בלתי ברורה בו ומן הראוי שהשופט שנתן את פסק הדין ייעשה זאת ולא הרשם אשר לא דן בתיק.

הוא מפנה לעניין זה להחלטה שניתנה בביהמ"ש העליון ביום 10/8/10 בע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף ובוחבוט, שם נקבע בין היתר:

"8. תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות) עוסקת בעריכת פסיקתה. זו לשון התקנה:

על סמך החלטה שניתנה מותר לערוך פסיקתה, שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בענין הנדון, וצו בדבר הוצאות המשפט; הפסיקתה יכול שתהא ערוכה לפי טופס 16 ויחתום עליה שופט או רשם; תאריך שימוע ההחלטה הוא התאריך לפסיקתה.